על טעם ועל ריח: ריאיון מעמיק עם יונתן קרן

כשהמוצרים שהביא איתו בכל פעם מארצות הברית נגמרו, יונתן קרן החליט לצאת לדרך חדשה ולרקוח מוצרי טיפוח לגברים. מה זה שמן אתרי? מדוע חומרים טבעיים הם כל כך חשובים לזקן שלנו? ומה קורה לנו כשאנחנו מזהים ריח מהילדות שלנו? כל התשובות כאן:

להפוך את הזקן למקצוע - יש דבר כזה? בהחלט כן, אם רוצים חזק מספיק, מתברר. זה יונתן קרן (32), שהגה ויצר את "מעפילים" - מותג לייפסטייל אלטרנטיבי לגברים ששמים לב לפרטים הקטנים. חזון המוצרים הגיע בהשראת זיכרונות נוסטלגיים של ישראל ואירופה ומכוונים לחיים קרובים לטבע, מבלי להתפשר על איכות ועל שום פרט בתהליך.

קרן, שהיה אז מנהל שיווק בחברת Wix, מתהדר זה שנים בזקן מפואר. במשך זמן רב היה נוסע לארצות הברית ומביא עמו מוצרים לטיפוח הזקן. לפני כשנה וחצי, כשהמוצרים שוב נגמרו, החליט לייצר אותם לבד.

הרכבת ריחות. צילום: לירון אראל

"החלטתי לחקור קצת את התחום של שמנים אתרים", מספר קרן. "זה התחבר לי מאוד בטבעיות. כל החיים בישלתי, והתחום הזה היה בול. הריח הראשון שרקחתי היה ״תיאודור״ (היום שמן לזקן, שילוב קלאסי של אשכולית ולוונדר שהפכו את תיאודור למוצר הדגל של מעפילים). אני ממש אוהב ריח של אשכולית, אז התחלתי עם אשכולית ועטפתי אותה עם דברים שהחמיאו לה, כמו לוונדר ואחרים. זה קצת כמו לצייר או לבשל, משהו שנבנה בשלבים".

אז מה זה בעצם שמן אתרי?

"שמן אתרי זה חומר שנמצא באופן טבעי בפרחים, קליפות של עצים, עלים. הוא מתאר את קבוצת החומרים העיקרית שנותנת להם את הריח. כשאתה מעביר אותם דרך אדים, דרך מים, השמן מתאדה עם המים, זה מתעבה וכשמפרידים אותם, מה שנשאר לך זה השמן האתרי. יש בו ריח, אבל יש בו גם המון חומרים שונים שעושים פלאים לגוף שלנו. הוא אנטי בקטריאלי, אנטיספטי ועוד. בגלל זה השמנים האתריים מאוד חשובים, מעבר לריח, יש להם ערך טיפולי גבוה".

כמה זמן לוקח להרכיב את הריח?

"הפקת השמן האתרי לוקחת זמן, אבל רקיחת הריח עצמו יכולה ללכת ממש מהר (או ממש לאט) אני יושב מול אינסוף בקבוקים של שמנים אתריים שאספתי לאורך הזמן, ומתחיל לבנות את הריח בשכבות. טיפה, ועוד טיפה, מריח, מערבב, נותן לו לנוח, חוזר אליו, מוסיף עוד קצת, ומנסה. אתה שוקל כל הזמן, רושם בפנקס או במחשב, חוזר ומנסה. לפעמים מהרגע הראשון אתה יודע שזה בול וזהו, ולפעמים יש דברים שלוקחים חודשים. ניסוי וטעייה. והטעייה יכולה לכאוב. ברגע שאתה מוסיף, אין דרך חזרה. הריח השתנה לנצח. אתה תמיד יכול לחזור ולהרכיב את הפורמולה מחדש לפי מה שרשמת, אבל זה תמיד מרגיש כמו רגע שלא יחזור".

תיאודור. שילוב קלאסי של לוונדר ואשכולית. צילום: לירון אראל

וכך, מהרגע בו החל קרן את התהליך הוא הבין שהעיסוק בריחות הוא גם עיסוק ברגשות. "ריח זה הדבר הכי קרוב ל״ביקבוק״ של רגש. אחרי שאני מרכיב ריח, מבקבק אותו ומניח אותו בצד, אני נותן לזמן לעשות את שלו וחוזר להרגיש אותו שוב כעבור כמה ימים. כשאני פותח את הבקבוקים האלה, זה מחזיר אותי לרגש שהיה לי שהרכבתי אותם. זה קשור כנראה לכך שמרכז חוש הריח נמצא הכי קרוב למוח הקדמוני שלנו, למרכז של המוח", מספר קרן.

״מצאתי את עצמי עוסק בריח באובססיביות, הייתי מציע לכל חבר שהגיע אלינו הביתה שאוציא את אוסף השמנים ונרכיב ביחד ריחות. כשהבנתי פתאום שזה משהו שאוכל לעסוק בו ביומיום שלי, זה ריגש אותי.״ הוא גילה כמה מעט עיסוק יש בזה בארץ, ומכמה מעט אנשים אפשר לשאוב עוד ידע ואינפורמציה. "מרכז הכובד של התעשייה הזו נע בין אירופה לארצות הברית, בעיקר בצרפת", הוא מסביר ״ובכל פעם שפגשתי ספק, יבואן, יצרן בעל ידע, ניסיתי לשאוב כל פיסת אינפורמציה שיכלתי לקבל, חקרתי אנשים במשך שעות ולשמחתי הרבה היו כאלה ששמחו לשתף״.

הרכבת ריחות. צילום: לירון אראל

"זה חלק מאוד ספיציפי מתעשייה שלמה, אין פה ממש מעבדות של בושם, וגם חוש הריח של הצרכן הממוצע הוא לא מפותח. אנחנו כאילו בעידן של מקדונלדס מבחינת ריחות. אנחנו עוד לא רגילים ולא מודעים למחיר שצריך לשלם בשביל זה. אני נותן הרבה את הדוגמה של שמן יסמין שמצריך מיליוני פרחים של יסמין, שדה שלם של יסמין שנכנס לבקבוק, עולה עשרות אלפי דולרים, והריח הסינתטי עולה כ-300 שקלים. אז ברוב המקרים התעשייה תשתמש בריח סינתטי כדי להוזיל עלויות אבל זה לא באמת מריח כמו יסמין, וזה לא מעלה שום רגש שעבר בך כשהרחת יסמין כשהיית ילד. כשאני פותח בקבוק של ליברטאד, ומריח את הפרחים והעצים שיש בו, זה מרגש אותי ומחזיר אותי לזכרונות ילדות על המרפסת של ההורים שלי בחיפה".

ויש לדעתך סיכוי להשפיע על אנשים ולהעלות מודעות סביב הנושא הזה?

"כן. זה כבר קורה בכל העולם, אנשים מחפשים על זה. בבשמים יקרים משתמשים והשתמשו בחומרים האלה. אבל אני לא חושב על זה במונחים האלה. מבחינתי, אם אני משתמש בשמן של אשכולית, חשוב לי אם זו אשכולית לבנה, או ורודה, שמגיעה מישראל, או מדרום אפריקה או מארצות הברית. אנחנו מוודאים ובודקים את כל הדברים האלה לעומק. חוץ מזה שזו תעשייה יפהפייה. אני יכול תיאורטית להשתמש במשהו שמישהו רקח באופן מלאכותי במעבדה, אבל אני יכול גם להשתמש במשהו שהגיע משדה ענק של ורדים בדיוק לפני שהשמש עולה. זו ממש בחירה בין לאכול במקדולנדס, או אצל שף שמשתמש בירקות שנקטפו הבוקר. אני מעדיף את האופציה השניה".

0
  • Black Instagram Icon
  • Black YouTube Icon
  • Black Facebook Icon